ההבדלים בין פחם פעיל נפוץ לפחם פעיל שונה

שיטת ההכנה של פחם פעיל נפוץ
הוא מוכן בשיטות הפעלה פיזיקליות או כימיות. חומרי גלם כגון עץ, קליפות קוקוס ופחם מופחמים ומופעלים ליצירת מבנה נקבובי.
שיטת ההכנה של פחם פעיל נפוץ כוללת בעיקר ארבעה שלבים: בחירת חומר גלם, פחמול, הפעלה וטיפול לאחר-. ראשית, בחר חומרי גלם עשירים בפחמן- כגון עץ, קליפות קוקוס, פחם או קונכיות פרי וכו'. יש לכתוש ולסנן את חומרי הגלם הללו כדי לקבל את גודל החלקיקים המתאים. לאחר מכן, חומרי הגלם מופחמים בטמפרטורות גבוהות, בדרך כלל בסביבת גז אינרטי של 500-800 מעלות, כדי להסיר חומרים נדיפים וליצור את החומר המוגז הראשוני. לאחר הפחממה, החומר עובר תהליך הפעלה. שיטות ההפעלה העיקריות כוללות הפעלה פיזית והפעלה כימית. הפעלה פיזית כוללת החדרת אדי מים או פחמן דו חמצני בטמפרטורות גבוהות (800-1000 מעלות) ליצירת מבנה נקבוביות על פני החומר המוגז. הפעלה כימית כוללת הוספת ריאגנטים כימיים (כגון חומצה זרחתית, אשלגן הידרוקסיד וכו') לפני הפחממה וביצוע התגובה בטמפרטורה נמוכה יחסית ליצירת נקבוביות. לבסוף, הפחמן הפעיל צריך לעבור שלבים שלאחר טיפול כגון קירור, כביסה, ייבוש והקרנה כדי להסיר שאריות כימיקלים ולהתאים את גודל החלקיקים, ובסופו של דבר להשיג מוצר פחם פעיל עם שטח פנים ספציפי גבוה ומבנה נקבוביות עשיר.
שיטת הכנה של פחמן פעיל שונה
שיטת ההכנה של פחם פעיל שונה מבוססת על פחם פעיל רגיל ומייעלת עוד יותר את תכונות פני השטח ומבנה הנקבוביות שלו באמצעות אמצעים פיזיקליים, כימיים או ביולוגיים כדי לשפר את ביצועי הספיחה שלו או להעניק לו פונקציות ספציפיות. שיטות שינוי נפוצות כוללות טיפול בבסיס חומצה-, העמסת תחמוצות מתכת או הכנסת קבוצות פונקציונליות וכו'. לדוגמה, כאשר פחמן פעיל שקוע בתמיסות כגון חומצה חנקתית, חומצה גופרתית או נתרן הידרוקסיד, קבוצות פונקציונליות כמו קבוצות קרבוקסיל והידרוקסיל מוכנסות אל פני השטח שלו באמצעות תגובות כימיות, ובכך משפרות את יכולת ההדבקה שלו. בנוסף, ניתן לשלב פחם פעיל עם תמיסות מלח מתכת (כמו ברזל, נחושת, כסף ועוד) בשיטת ההספגה. לאחר הסתיידות-בטמפרטורה גבוהה, נוצר פחמן פעיל הנתמך על ידי תחמוצת מתכת-, המשמש למטרות קטליטיות או אנטיבקטריאליות. הפחמן הפעיל המותאם צריך לעבור שלבי טיפול-אחרי כמו כביסה וייבוש כדי להשיג סוף סוף חומרי פחם פעיל מתפקדים עם תכונות ספציפיות.